כבר לפני 15 שנים נסעתי בזמן

כשאני שומע שמדענים מתכננים לבנות מכשיר דרכו ניתן יהיה בעתיד לנסוע אחורה בזמן, זה ממש משעשע אותי. הרי עשיתי את זה בעצמי כבר מזמן ורבים עשו זאת לפניי.

 

זוכרים את דאג וטוני, מהסדרה "מנהרת הזמן" ששודרה בארץ בשנות ה – 70, ואנחנו כילדים היינו מרותקים למסך שהראה לנו רעיון בשחור –לבן על נסיעה בזמן וההשפעה האפשרית של שינוי אירועים בעבר על המציאות בהווה?

 

הרעיון הבדיוני הזה והמחשבות על ממד הזמן תמיד ריתקו אותי. לעתים זה בא לידי ביטוי ביכולת הבסיסית שלי (ושל כל אחד) להסתכל על תמונות ילדות ולהתחבר לרגשות שצפים מהזיכרונות (כמו התמונה שצרפתי, לדעתי מגן חיה שברעננה, שלמיטב זיכרוני שמשה חלק מהתמונות שליוו את הסיפור "מוקי השובב", ששודר בעת ההיא בערוץ הראשון והיחיד). ועד היום אני מביט בהשתאות ילדית על תאריכי תפוגה של מוצרים ואלמנט ניבוי העתיד שמשתקף מהן.

 

אבל הדבר האמיתי התרחש באמצע העשור הראשון של שנות ה – 2000. כבר הייתי בתהליך של חיפוש הדבר הבא, חיפוש עצמי. התסכולים האישיים והמקצועיים שחוויתי אז הובילו אותי למסע, שעבר דרך סדנאות רבות משתתפים בנושאים כמו ניהול זמן ובחירה נכונה של עובדים בארגון, והמשיכו לתהליכי אימון וטיפול הוליסטי אחד על אחד.

 

התביישתי מעמקי נשמתי. כסא"ל בקבע ("גיבור וחזק") לא הכרתי את עולם האימון והטיפול האישי. המחשבה הבסיסית שלי הייתה שאני צריך להתמודד עם הדברים ולפעול בעצמי. אבל לדבר עם משהו זר על המחשבות והרגשות שלי? זה כבר היה צעד קיצוני מבחינתי.

 

הייתי רושם בלו"ז שלי "לו"ז אישי" ונעלם לשעתיים, בלי שעדכנתי משהו לאן אני נוסע.  בתחילת התהליך הייתי אפילו מחליף את המדים ברכב והולך לפגישה עם ג'ינס וחולצת טריקו, רק שלא יחשדו. לאט לאט התאהבתי בהרגשה, בתחושת השחרור הפנימי כתוצאה מהשיתוף, השפה הרגשית החדשה שלמדתי והתובנות שהיו לי בתהליך.

 

חלק מהתהליך עסק בהתבוננות על אירועי העבר. זיכרונות ילדות והרגשות שצפו, לעתים של שמחה והתרגשות ולפעמים של עצב ובכי משחרר.  באחד המפגשים ישבתי עם עיניים עצומות, בעודי מרגיש שעברתי חוויה לא נעימה, יחד עם תחושה לא נעימה בבטן. המחשבה הראשונה שעברה אצלי הייתה שאולי מדובר באירוע קשה שהדחקתי, אבל לא נזכרתי בדבר.

 

ואז, אחרי שהמתינה בסבלנות מקצועית, אמרה לי טלי המטפלת שלי: "אתה יודע, לפעמים הדבר הזה שאתה מתאר יכול להיות קשור באירוע מגלגול קודם". ואחרי זה שום דבר יותר לא היה כפי שהיה לפני כן. המפץ הגדול התרחש אצלי במוח, כאילו התחילו לפעול להם נוירונים חדשים שרק המתינו לרגע הנכון בכדי להתעורר.

 

כבר באותו המפגש, וגם במספר מפגשים לאחר מכן, חוויתי את עצמי, אפשר לומר בצורה ספונטנית, במספר גלגולי חיים אחרים. לא, לא הייתי תחת היפנוזה. ממש ראיתי והרגשתי את עצמי, פעם אחת כילד קטן מושפל שמשרת אדונים בקרונות של רכבת קיטור. פעם שטתי ע"ג ספינת עץ ישנה ששקעה למצולות וטבעתי, אחרי התנגשות עם ספינה אחרת בלב ים. פעם הייתי איש אצולה כלוא בצינוק, עד שחולצתי ע"י נערה ונער שהובילו אותי בתעלות תת קרקעיות מלאות מים וחברתי מחדש לאנשיי. פעם ניהלתי רומן עם אישה, עד שהבנתי כי מערכת היחסים הזו לא טובה לי. ופעם אחת הייתי נער דתי שלמד עם רב במקום גדוש ספרים ואנשים עסוקים לעייפה, ובהמשך הפכתי לאיש צעיר חילוני ועשיר, והחלטתי שאין יותר תכלית לחיי אז בחרתי לסיים אותם כשאני שורף את עצמי בספריה הענקית שבביתי המפואר.

 

אחרי הדבר הזה כבר לא יכולתי להישאר אדיש למה שהשכל שלי מסוגל לעשות. זה הוביל אותי ללמוד NLP במכללת רטר ואצל ד"ר נאדר בוטו. מפגשים שעוסקים בעבר הם מפגשים שאני יותר אוהב להעביר. ואתם יודעים מה אחת התגליות המדהימות שגיליתי בתהליכים האלה? שאם אדם מחליט לבחור בדמיון שלו בדרך חדשה, שונה מזו שהייתה באמת, ממד הזמן לא קורס ואין תגובה שמשנה את ההווה או גורמת לאנשים להיעלם. אבל זה יכול לעשות שינוי "בן זונה" בתודעה של האדם ויכול לתת לו יכולות מעודכנות וכוחות חדשים.

 

כשלמדתי להעביר את הטכניקות האלה, ובהמשך כשהייתי אסיסטנט במשך 4 שנים במכללת רטר, מדיי פעם הייתה עולה בכיתה השאלה: "זה היה באמת או שהמצאתי את זה?". התלהבתי מהתשובה של מוריי כל פעם מחדש: "מה זה חשוב? זה לא באמת משנה. תת המודע שלנו רק משתוקק לעזור לנו לצמוח. והשפה שלו זה שפת הדימויים. ואם אדם מצליח ללמוד מזה משהו על החיים שלו זה מה שחשוב באמת".

 

אני לפחות יכול להבטיח לכם – החוויה הזו, בגלגול האחר, נראתה והורגשה אצלי כמו כל זיכרון מוחשי מהחיים האלה.

 

אז מתי לאחרונה חלמתם חלום והרגשתם שהוא ממש אמתי ומוחשי?

 

 

רוצים ללמוד עוד על נושא שחזור גלגולים ועולם הנשמות?
מוזמנות ומוזמנים לקרוא את הספרים הבאים:

שיעורים ושורשים בזמן, ד"ר בריאן ל. וייס, הוצאת מרקם, 1995
מתה להיות אני, אניטה מורז'אני, הוצאת אופוס, 2013
מכתבים מהעולם הבא, דנה ניסן נורית אלדר, 2015

 

4 מחשבות על “כבר לפני 15 שנים נסעתי בזמן

  1. אני ממליץ גם על הספרים: מסע הנשמות וגורלן של נשמות של מייקל ניוטון. ועל הספר גלגול נשמות של יגאל אריכא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *